מילון מונחים

ניסינו לפשט את הגדרות המונחים המפורטים להלן כמה שניתן, כדי שקוראים שלא למדו תיאוריה של תורת ההשקעות וסטטיסטיקה יסתדרו איתם. לא הכנסנו כאן את אופן החישוב.

תשואה עודפת

אנחנו בד"כ מחפשים תשואה שעדיפה יחסית לתשואה אחרת. אם, למשל, תשואה על השקעה בנכס חסר סיכון כמו אגרות חוב ממשלתיות, מק"מ, פק"מ וכדומה היא 4%, הרי שנפנה לבורסה רק אם נצפה לתשואה עודפת מעבר לתשואה זו. במקרה זה מדובר בתשואה עודפת על נכס חסר-סיכון. דוגמה אחרת: אם אנחנו משקיעים במדד S&P 500 או במדד ת"א 100, ואנחנו שוקלים להשקיע בנכס אחר, נחפש נכס שיציע לנו תשואה עודפת על מה שכבר יש לנו. אז מדובר בתשואה עודפת על מדד מרכזי. כדי להשיג תשואה עודפת נאלץ להסתכן (אלא אם כן יש לנו מידע שלאחרים בשוק אין). חלק מהסיכון הוא סיכון שיטתי, אותו ניתן לגלות על פי התנהגות הנכס בעבר (והוא מסומן באות בטא), וחלקו אינו שיטתי (ומסומן באות אלפא).

BETA בטא

בטא היא מדד לסיכון שיטתי יחסי. היא מבטאת את ציפיות המשקיעים למה תהיה תשואתו העודפת של נייר-ערך, או תיק ני"ע, כאשר תיק השוק ישיג תשואה עודפת של 1%, על סמך מה שקרה בעבר. מדד היחוס כלפיו אנחנו מחשבים את בטא באתר הזה הוא בד"כ מדד S&P 500. בטא של 1.2, למשל, אומרת שתשואת נייר הערך העודפת צפויה לעלות (או לרדת) 20% יותר ממדד זה. אם תשואת המדד תהיה 10%, נצפה לעליה של 12% בנייר הערך. חשוב לשים לב לכך שהבטא מחושבת על סמך נתוני העבר. מכיוון שכך, לא ניתן לחזות בעזרתה את העתיד. ניתן רק לומר שאם נייר הערך ישאר נאמן לדפוסי התשואות אותם הציג עד כה ביחס למדד, הרי שניתן לצפות שישיג תשואה עודפת X.

Alpha אלפא (של ג'נסן)

אלפא היא התשואה העודפת הלא-שיטתית. היא בעצם התשואה שמספקת כותרות לעיתונים. היא הסיכון המגלם את כל הדברים הלא-צפויים שעשויים לקרות למחיר המניה, או המדד – שלא ניתן לאמוד אותם על פי התנהגותם השיטתית בעבר. אחת הטענות של הדוגלים בהשקעה במוצרי מדדים (כמו תעודות-סל) היא שניסיונות מוצלחים לבחור מניות בודדות בעלות אלפא חיובית הם יקרים מאוד, ולעיתים רבות עלותם יקרה אף יותר מהרווח המושג בעזרתם. האסטרטגיה הכדאית ביותר עבור משקיעים פרטיים אפוא, היא להסתפק בתשואת הבטא. עם זאת, קיימות עדויות בעולם לכמות מצומצמת של משקיעים שהצליחו להשיג את האלפא הנכספת באופן עקבי.

סטיית תקן

מקובל מאוד לאמוד את רמת הסיכון – או רמת התנודתיות – של תיק ההשקעות באמצעות סטיית תקן. סטיית התקן של התיק מחושבת על סמך נתונים הסטוריים של ניירות הערך, ומודדת את הסטייה הממוצעת מהשער הממוצע של הנכס הפיננסי. סטיית תקן גדולה יותר של תיק הנכסים משמעותה תיק מסוכן יותר. חשוב לזכור כי אי אפשר להסיק על סמך נתונים הסטוריים מה יקרה בעתיד. אנחנו משתמשים בסטיית תקן רק ככלי לאמוד את הסיכון של ההשקעה, וכדי להשוותה לאלטרנטיבות אחרות. הערה: מדובר באומדן חלקי, מכיוון שקיימים משתנים נוספים בהם ניתן להשתמש כדי לאמוד רמת סיכון של נכס, כמו למשל האופן בו התשואה מתפלגת על פני זמן.

מתאם (קורלציה)

קיימים כל מיני מתאמים סטטיסטיים, אך באתר הזה אנחנו מתייחסים למתאם פירסון בלבד. מתאם הוא מדד לחוזק הקשר (הליניארי) בין שני נכסים ולכיוון הקשר. מקדם המתאם נע בתחום שבין 1 ל- (1 -). ככל שמקדם המתאם גבוה יותר, הקשר בין תשואות הנכסים גבוה יותר. ערך חיובי פירושו קשר חיובי. ערך שלילי פירושו קשר שלילי (הפוך). דוגמה: מתאם של 0.9 מעיד על קשר חזק בין שני הנכסים, וכן על כך שכאשר מחיר נכס אחד עולה, גם מחיר הנכס השני עולה. אם המתאם היה שלילי, הרי שכאשר מחיר נכס אחד היה עולה, השני היה יורד.

מדד שארפ (או: יחס שארפ)

זהו מדד ביצוע המבטא את התשואה העודפת של נייר הערך על השקעה בנכס חסר סיכון (אג"ח), יחסית לסיכון של נייר הערך (המגולם על ידי סטיית תקן). כלומר, משקיע ירצה תיק בעל מדד שארפ גבוה ככל הניתן.