עלויות

אחד היתרונות בשימוש בתעודות-סל וב- ETF הוא עלויות הניהול הנמוכות הכרוכות בהן.

  1. עלויות קנייה ומכירה – משתנות בין המתווכים השונים בין אם הם בנק או ברוקר פרטי. ניתנות למו"מ. אם הפעילות נעשית במטבע-חוץ, גם כאן משתדל המתווך להרוויח קצת על ההפרש בין המחיר שהוא קונה את המט"ח לבין המחיר שבו הקונה קונה ממנו את המט"ח. רוב המתווכים אף קובעים עמלת קנייה ומכירה מינימלית.
  2. שתי העלויות האלו משותפות לכלל ניירות-הערך, ולא רק לתעודות-סל.עלויות אלו בד"כ מוזלות יותר אצל ברוקרים פרטיים. שיעורי העמלות שגובים הבנקים על מסחר בני"ע הם בד"כ גבוהים מאוד, כל עוד לא נשא ונתן המשקיע עם הבנק בנוגע אליהם.

עלויות רכישת תעודת סל כוללות :

  1. דמי ניהול – זהו סך כל הסכום שגובה המנפיקה בגין ניהול התעודה, שיווקה וההוצאות בגין אחזקות התעודה. את העלויות הללו מקובל למדוד בארץ באמצעות "מקדם ההמרה", אשר מחושב מדי יום. אם נכפיל את מקדם ההמרה בשווי המדד אחריו התעודה עוקבת ברגע נתון, נקבל את מחירה של תעודת-הסל בשוק. מחיר זה הוא בעצם המדד שמנוכים ממנו דמי הניהול. מקדם המרה של 1, פירושו שהחברה לא ניכתה השנה דמי ניהול, ומחיר המדד אמור להיות שווה למחיר התעודה.
  2. "עלות נגיסה בדיבידנד" – אשר מקובלת בחלק מתעודות-הסל בארץ. בתשקיף של כל תעודת-סל מופיע מה עושה החברה בכספי הדיבידנדים המחולקים בגין נכסי הבסיס של תעודת הסל. במקרה שהתעודה עוקבת אחרי מדד שאינו מדד מתואם דיבידנדים (כמו למשל מדד S&P 500), מצהירה החברה איזה % מהדיבידנדים היא תחלק למשקיעים. בנושא זה ישנם הבדלים בין מנפיקות תעודות-הסל, ועל המשקיע לבדוק בתשקיף מהם ההבדלים. בארה"ב השיטה שונה: כספי הדיבידנד של SPY, למשל, העוקב אחרי S&P 500, מועברים למשקיעים, או מושקעים מחדש בתעודה, על פי הנחיית המשקיע לברוקר (מצד שני, SPY גובה דמי ניהול 0.25%).

עלויות רכישת ETF בחו"ל:

  1. בחו"ל מיוצגים עלויות הניהול באמצעות ערך בשם expense ratio. הערך הזה מייצג את יחס סך עלות התפעול השנתית של ניהול ה- ETF לערך הנכסים הממוצע של ה- ETF. הערך הזה מאפשר השוואה נוחה בין תעודות-סל שונות. ככל שהוא נמוך יותר, כך עלויות התפעול נמוכות יותר. ככל שערך הנכסים אחריהם עוקבת תעודת הסל נמוך יותר, כך היא בד"כ תגבה עלויות תפעול גבוהות יותר.

בחזרה לבית הספר לתעודות סל