שימוש בתעודות-סל ליישום אסטרטגיית "ליבה-לוויין"

ירון קאופמן, 19 יוני 2008

mil1.jpg

מאז ומעולם, למשקיעים יש מטרה אחת ויחידה: להשיג תשואה עודפת. כדי להשיג אותה הם חייבים להסתכן. משקיעים המשקיעים באמצעות מוצרים העוקבים אחרי מדדים (תעודות סל ו-ETF) נוהגים להבחין בין סיכון שיטתי – הניתן לחישוב מנתוני העבר ומסומן באות בטא – לבין סיכון לא-שיטתי, המגלם את כל הדברים הבלתי-צפויים שעשויים לקרות למחיר המניה (או המדד), שלא ניתן לאמוד אותם על פי התנהגותם השיטתית בעבר. זוהי אלפא. אחת הטענות של הדוגלים בהשקעה במוצרי מדדים (כמו תעודות-סל) היא שניסיונות מוצלחים לבחור מניות בודדות בעלות אלפא חיובית הם יקרים מאוד, ולעיתים רבות עלותם יקרה אף יותר מהרווח המושג בעזרתם, ובטווח הארוך הם מתגלים כגרועים.

האסטרטגיה הכדאית ביותר עבור משקיעים פרטיים אפוא, היא להסתפק בתשואת הבטא. עם זאת, קיימות עדויות בעולם למספר מצומצם של משקיעים שהצליחו להשיג את האלפא הנכספת באופן עקבי (כמו במקרה של ווארן באפט). המוני ספרי השקעות פופולריים עוסקים בדוגמאות הללו, ובאופן בה השיגו את אותה האלפא.

משקיעים ומנהלי-השקעות רבים, סבורים כי הם מסוגלים – באמצעות ידע, מחקר וניתוח מקצועי – לבחור ניירות-ערך (כמו מניות או מדדים בביזור נמוך) בעלי אלפא חיובית. מכיוון שהם מודעים לסיכון הכרוך בכך, הם נוקטים לשם בניית תיק-השקעות באסטרטגיה המכונה "ליבה-לוויין".

הליבה של תיק ההשקעות כוללת רק מוצרים מדדיים (תעודות-סל ו-ETF-ים) בביזור גבוה, בהן המשקיע חשוף לסיכון שיטתי בלבד (בטא). בליבה מרוכז עיקר כספו של המשקיע, ואנחנו נמצא בה בדרך כלל מדדי יחוס רחבים, הכוללים מגוון גדול של חברות מסקטורים שונים וממדינות בעלות דירוג אשראי גבוה. דוגמאות: מוצרים על מדדי S&P 500, Russell, מדדי MSCI ACWI הבינלאומיים ועוד.

מסביב לליבה מוסיפים מנהלי ההשקעות "לווינים" – אלו יכולות להיות מניות בודדות, מטבעות, אג"ח "זבל", סחורות; או מוצרים מדדיים מבוזרים פחות – כמו תעודות-סל של מדינות בודדות (איטליה, ספרד, ישראל), סקטורים בודדים (טכנולוגיה, מים, הימורים, חיפוש נפט), איזורים גיאוגפיים (אמריקה הלטינית, סקנדינביה). נכסי הלוויין נבחרים באופן סלקטיבי על ידי המשקיע או מנהל-ההשקעות, אשר מהמרים על האלפא שלהם. מנהלי ההשקעות רבים מעדיפים שיהיו בעלי קשר נמוך ככל הניתן לנכסי הליבה בתיק (כי ניתן בדרך זו להקטין את רמת הסיכון הכוללת של התיק). לנכסי הלוויין מוקצה אחוז קטן יותר של נכסי המשקיע.

על מנת למדוד את האפקטיביות של האסטרטגיה, ניתן להשתמש במדד שארפ. מדד שארפ הוא מדד ביצוע באמצעותו ניתן להשוות תשואות עודפות, בהתחשב ברמת-הסיכון שנלקחה. במקרה זה, מחשבים מדד שארפ לתיק ההשקעות הכולל גם את הליבה וגם את הלוויינים, ומשווים אותו למדד שארפ של תיק הליבה בלבד, או למדד שארפ של מדד כמו ה- S&P.

שלח תגובה